כפר קטן, בארץ רחוקה מכאן, היה נתון למתקפה של חזירי בר: בחיפוש אחר אוכל, נהגו החזירים להכנס לחצרות הבתים ולזרוע חורבן והרס עד שבאו על סיפוקם וחיסלו כל דבר הראוי למאכל.
 
תושבי הכפר ניסו שיטות שונות כדי לגרש את חזירי הבר, ללא הצלחה.
 
פעם אחת, הזדמן לכפר חכם ידוע, שנהג לשוטט ברחבי המדינה ולעזור בכל מקום בו היו זקוקים לעצה חכמה. מיד פנה אליו ראש הכפר והציג בפניו את הבעיה, סיפר לו על חזירי הבר הממררים את החיים לכולם.
 
הקשיב החכם קשב רב, ואז אמר לתושבי הכפר כי לדעתו יש לו פתרון, אבל כולם חייבים לשתף איתו פעולה ולעשות כדבריו, גם אם יישמעו להם תמוהים.
 
בדרגת ייאושם הנוכחית, הסכימו התושבים לעשות כל מה שיגיד להם.
 
החכם יעץ להם לאסוף אוכל מכל בית ובית בכפר, ולהניח אותו בערימה אחת גדולה בשדה ריק בפאתי הכפר.
 
התושבים, שחשבו כי אין להם מה להפסיד, וכי ככה לפחות לא יתקרבו החזירים ממש עד הבתים וישאירו אחריהם שובל של הרס, הסכימו.
 
באותו יום נאספה כמות מסויימת של אוכל מכל בית, ונציג התושבים הניח הכל בערימה גדולה במרכז השדה הריק.
 
עשרות חזירי בר נהרו לשדה מכל עבר.
 
בתחילה רק הציצו אל האוכל בחשד, זה נראה היה מדי טוב מכדי להיות אמיתי אפילו בעיני החזירים…
 
אך לאט לאט גברו עליהם רעבונם וחמדנותם, והם התנפלו על האוכל וחיסלו אותו עד תומו.
 
גם למחרת חזרה התופעה על עצמה.
 
התושבים שמחו מצד אחד על השקט שהשתרר בתוך הכפר, אבל מצד שני חשבו שזה מגוחך שהם צריכים להאכיל את חזירי הבר במיטב האוכל של בתיהם.
 
החכם הזכיר להם את הבטחתם לעשות כדבריו, וביקש מהם להתאזר בסבלנות.
 
חזירי הבר מנו כבר כמה מאות, השמועה עשתה לה כנפיים בכל האזור, שבכפר הזה מחולקות ארוחות חינם. וחזירים מכל הסביבה באו להשתתף בחגיגה. מדי יום ביומו היו נוהרים בהמוניהם לשדה ונהנים מן המטעמים שהושמו שם עבורם.
 
כעבור מספר ימים בהם השגרה נכנסה למתכונת קבועה, אמר החכם לתושבים לתקוע ארבע יתדות בארבעת הקצוות של השדה. התושבים עשו כך, והחזירים לא חשו במאומה.
 
למחרת אמר להם החכם למתוח גדר בין שתי יתדות. התושבים עשו כדבריו, והחזירים עדיין לא חשו דבר. כל שעניין אותם היה ההרגל שסיגלו לעצמם לבוא בשעת צהריים אל השדה ולמצוא שם אוכל בשפע.
 
במהלך השבוע נמתחו עוד שתי גדרות מסביב לשדה, והחזירים לא הבחינו בהן כלל. הם שעטו קדימה, אל האוכל, בכוח ההרגל, דרך הפתח האחד שהיה עדיין לא מגודר.
 
באותו יום, כאשר כל החזירים היו עסוקים בזלילה, באו תושבי הכפר ומתחו גדר רביעית, ועתה היה כל השדה מגודר, מארבעת צדדיו, והפך למכלאה לחזירים הכלואים בתוכו.
 
ככה השיגו תושבי הכפר שני הישגים: גם נפטרו מצרת חזירי הבר הפורעים בחצרות הבתים, וגם חסכו לעצמם את צורך לצוד את החזירים כדי להשתמש בבשרם ובעורותיהם: הם נפלו לידיהם ללא כל מאמץ מיוחד והשלל חולק בין כל התושבים…
 
לפני לכתו, חש החכם חובה לעצמו להסביר לתושבים את העקרון על פיו פעל, ולבקשם לבחון כיצד יוכלו ליישם את השיעור על עצמם ועל חייהם:
 
"קל מאד לפתח הרגלים, בעיקר כאלו שגורמים לנו לנוחיות" פתח ואמר להם. "לשבור את ההרגלים, זה מה שקשה."
 
חזירי הבר נלכדו כי פיתחו הרגל לבוא ולקבל אוכל חינם, מבלי להתאמץ כדי להשיגו.
 
מאד נוח, לא?
 
עד כדי כך נוח שבכלל אין חשק להעלות על הדעת שמא זו מלכודת.
 
גם אנחנו, בני האדם, ברובנו, נוהגים ככה:
 
  • אנחנו מפתחים הרגלים, ומרגישים "נוח" בתוכם.
     
  • רק המחשבה על שבירת ההרגל מעוררת בנו חלחלה.
     
  • בכוח האינרציה אנחנו הולכים לעבודה שאנחנו לא אוהבים, ממשיכים במערכות יחסים שמזמן לא מספקות אותנו, מקיימים קשרים שלא תורמים לנו מאומה – פשוט מפני שהתרגלנו לכל זה, ועדיף לנו להשאר עם המוכר והידוע, כמו בתוך נעל בית שחוקה אך נוחה.
     
  • גם אנחנו לכודים, בתוך השדה המגודר הזה.
     
  • אנחנו מעדיפים בטחון על פני חופש…
 
רק מי שיעז לפרוץ, עשוי להיות גם מאושר, ולהוביל את חייו קדימה במקום להיות נגרר מאחורה…
 
* תורגם ועובד לעברית על ידי חמדה גלעד – שעת סיפור
 

4 תגובות לפוסט “אין ארוחות חינם”

  1. מאת: dana sherover

    סיפור מדהים!
    תודה רבה.

  2. מאת: אילנה

    לדעתי צריך לקרוא פעמיים כדי להבין יפה מאד

  3. מאת: דדון שושנה

    כל כך נכון לצערי הרוב האנושי בוחר במוכר וידוע ולא מנסה ופוחד מהבלתי ידוע שיכול להפתיע לטובה ומעל למצופה

  4. מאת: רונן אוחיון

    תרגום טוב !

    זה מזכיר לי את פתגם הבא:

    “אין אדם קונה דעתו בפת לחמו”

    ר’ חיים המוזג.


הוספת תגובות...

 




התגובה שלך: