רוח לח, נוגה רך, הד גלים ודכים
בחולות חזיון כמו עלה מן הים
התראה צל פסיעות אוי הים הכחול
התראה צל חיי נופל על החול

עקבות עקבות לכל אורך התוואי
צעדי שמחתי צעדי מכאובי
מי האיש לידי את דרכו פה נתב
מי הלך לצידי והשאיר עקבותיו

ויקרא קול לא קול ויאמר אליו בני
פה הייתי אני והלכתי אני
מתפלש בדרכים בשבילים במחילות
כה היה דבר האב אל הבן בחולות

הוי הים, איך תראה ועיניך צרובות
בין דרדר וטרשים יש רק זוג עקבות
פה עשה האחד את דרכו ובכה
פה היד האחת יד שנית לא תמכה

אוי אבי, אב רחוק אב היה לי כזר
אי עקבות רגליך בישימון האכזר
הכזאת יעשה אב לבנו אהובו
כך שאל מול הים ואבין השיבו.

בן שלי, הוא אמר וקולו בו נשבר
כשצרבו החולות וקדח המדבר
אז הייתי אני השמים עדי
מתכופף ונושא אותך, בני, על ידי. (ל. לנדאו)